הכול פה מאוננים.
מדברים על אהבה מול היאחזות, איך צריך לאהוב מה נכון ומה לא. איך לעזאזל אתם יודעים? יא חבורת מאוננים.
שלא תטעו, לא באתי להעליב. זה טוב לאונן, זה חשוב. אחרת איך תדעו מהו הדבר האמיתי אם לא תתכוננו אליו. האמת היא שאפשר לדעת מהו הדבר האמיתי מבלי להתכונן. פשוט יודעים אבל איך? איך לעזאזל? כולם שואלים. יודעים, פשוט. ואין צורך בתשובה מתחכמת.
אז די תפסיקו לאונן, להתפעל, לדבר ופשוט תאהבו. תאהבו איך שא-ת-ם אוהבים- קצת, הרבה, עד הסוף, כלום, מבושל או נא.
תאהבו במידת העשייה שלכם. תאהבו כמו חיות, כמו ילדים. התבונה דפקה לנו את האומץ ואת הטוטליות וגרמה לנו להיות צופים מהצד אז נשאר לנו רק לנחש אבל למה? עזבו אתכם מניחושים. תעשו. תבעטו. תאהבו משהו או מישהו ואל תתנו לאף אחד אחר להגיד לכם איך. כי הם לא יודעים בעצמם. התפלק להם, חבורה של מאוננים.
תאוננו ותאהבו. תאהבו ותאוננו.
ולא, לא הכול אור ואהבה. יש גם חרא. הרבה חרא ועצבים אבל אני בטוחה (ממש לא) שיש רגע לפני או אחרי או אפילו בזמן שהוא אהבה, או סוג של. מאיפה לי לדעת, אני מאוננת בעצמי.