היום בא קשה, מהבטן.
מהחלק התחתון שלה, צועק לחלק העליון.
נוצר קרע, נוצר מרווח פעימה.
החלק התחתון נע באיטיות מעגלית ואילו העליון רוצה לרוץ, לכבוש יעדים.
החלק התחתון רוצה לעמוד (אולי לשבת), לתהות על קנקנו והעליון רוצה
עוד.
ואני לא יודעת לאיזו תחושה להכנע כי חייבת להיות כניעה כדי לאפשר תנועה.
גם תפאורה של תנועה, תנועה במקום, היא תנועה. אולי לא זו המתבקשת אבל יכול מאוד להיות זו הנדרשת, לעת עתה.
ואני תוהה, אז כנראה כבר נכנעתי לזו התחתונה.
משחררת פעימה, נושמת, יושבת וכותבת ואז חושבת איזה כיף להתמכר למשהו לא מסריח.