חודש: פברואר 2019

אני אוהבת אותך, היא כל הזמן אומרת. כל הזמן, בכזאת קלות. ואני מקנאה, מאיפה זה בא ואיך ככה, כל כך קל?
איך אפשר להדבק בקלות? שלא תטעו, אני מחקה, אני חוזרת ומשיבה. כי ככה אני באמת מרגישה אבל עדיין מרגישה שזה עקום כשזה יוצא, אולי כי המילים לא מספיקות ואולי כי אני לא רגילה, מספיק. לא אומרת מספיק, לא חוזרת מספיק. אבל תמיד משיבה.
איך אני יכולה להוות דוגמה כשאני לא מצליחה.
אי אפשר להגיד שאני לא משתדלת, ממשיכה להגיד עד שתהיה התאמה מושלמת בין כוונה למילה. אולי זו שאיפה לא ניתנת להשגה . בדרך כלל, אין התאמה, המילים נופלות בין כוונות. אומרות יותר מדי או פחות מדי או סתם סתומות.
אבל ביום שכזה, עד כמה שאשמע קלישאתית, כי יש לעשות את זה תמיד (אבל זה פשוט בלתי אפשרי), אולי אפשר לפני שיורקים את המילים החוצה, לרכז חזק את כל המחשבות, את כל הכוונות (הטובות וגם הרעות) ולהדביק אותן לכל אות והברה ופשוט להגיד אני אוהבת אותך. אולי זה יצליח.
הלב יתרחב, אולי אף יתפוצץ, לא בגלל היום, לא בגלל התאריך אלא רק בגלל ההלימה המושלמת בין הכוונה למילים.

אין עוד מלבדו, כך הוא אומר / השאלה, כבר מה עדיף? / ריח בצל שלא מתנדף / או גורל אכזרי / שניהם חונקים באותה מידה / שניהם מסריחים עד כלות הנשמה / שניהם סוגרים אותך אל הפינה / לא משאירים אפשרות לתגובה / כי אין מה לעשות / זה כמו לחלום / לשחרר את הידיים כדי להתנגד / אבל אין הד / הד לפעולה / זיכרון לתגובה / הקול לא נשמע / למרות שהוא יוצא במלוא הכוונה / הוא נתקע / הוא לא מתחרט / אפילו נראה כאילו הוא חזק יתר על המידה בכדי להישמע / כאילו הוא יותר מדי בשביל החלום / כאילו הוא אמיתי והחלום, לא / אין לו מקום / ביזיון שאין נקודת זמן שבה אני יכולה להגיד כאן איבדתי וכאן מצאתי / לדחוף את עצמי לתוך הקונקרטי / לדעת שיש הד / שיש סירחון / שהגורל האכזרי הוא ממשי ולא סתם חידלון / כמו שאומרים, כאב עדיף על חוסר תחושה / ברוך הבא יום האהבה / תסריח אבל אל תהיה אכזר.