#פוסט_לפוסט_ב_915
את מתחילה בקטן ואז מגבירה
לא מפסיקה
הקצב שלנו לא מסונכרן
מתחיל בחזק
ממשיך בכועס
נגמר בעייף
אפיסת כוחות שלי ושלך
ואז אולי עולה חיוך
נכנסת נשימה (שהרבה זמן לא היתה)
מתגבשת הבנה
רגעית
עד לפעם הבאה שהקצב ידלג פעימה
בלי כוונה
ושוב נתנגש
נתפוצץ
נתמוסס לתוך חיבוק מנחם
שמשקיט את כל הצרחות
הכוונות הסרוחות
הטעויות הרגעיות הבלתי נסלחות
אני חייבת לסלוח
על המקום
לפעמים זה לא קורה
ואני עושה בכאילו
מרגילה את עצמי לרעיון
מכניסה את עצמי לקצב הנכון
עד שזה פשוט קורה
ההחלטה של הסליחה
התאחדה עם הפעולה
וסלחתי.
ואת, סולחת לי?