#4 לרדוף אחרי שיטפון

#פוסט_לפוסט_ב_915

#4 לרדוף אחרי שיטפון
יום 4 לניסוי אינסטגרם- פוסט לפוסט ב-9:15

השיטפון, למרות היותו מלוכלך ובוצי עד כאב, הוא מנקה. גם אם נצפה בו דרך מסכים ולא נהיה נוכחים בשר ודם, עדיין נרגיש נקיים וקלים יותר אחר-כך, כאילו לקח איתו חלקים זניחים וחסרי תועלת שתפסו מקום בנפש בלי ששמנו לב.
לא סתם רודפים אחרי שיטפון, זה ממכר. תחושת הסכנה ובעיקר הבהייה שכל-כך מטהרת, כאילו העיניים טובלות עצמן שוב ושוב והגוף והנפש מרגישים את תופעת הלוואי. אולי זה המרדף אחרי משהו שחומק ממך ללא הרף – ד’ה סטורי אוף אאור לייף.
נראה לי שבאופן כללי אנחנו אוהבים, פוחדים וכמהים לצפות בדברים נשברים, מתפרקים וזורמים בשצף שרומסים דברים אחרים. א’ כי אנחנו רעים. ב’ כי זה מקיים אצלנו פעולה פרדוקסלית של שבר ואיחוי בו-זמנית. או במילים אחרות, הרס של המושלם לכדי מושלם חדש שהוא שבור בבסיסו- אנחנו.
השיטפון דורש ממך לעצור ולהביט בו. הוא לא מאפשר התחמקות. אומר לך “עצרי רגע, אני זה את. אני הורס אבל אני מרגש, תוקע מבטים, שובר שיניים ומפיל לסתות. אני יכול להרוג אבל אני יכול גם לאתחל.
שיטפון לחלוטין עובר מסך.
ככה זה עם תופעות טבע, הן ישר גורמות לעקצוצים בפנים, כאלה נעימים וכאלה גם פחות. אבל הן דורשות ואני, ילדה טובה, אני נענית.

#3 עכשיו זה הזמן שלנו

#פוסט_לפוסט_ב_915

#3 עכשיו זה הזמן שלנו
יום #3 לניסוי אינסטגרם- פוסט לפוסט ב-9:15

עכשיו זה הזמן שלנו, זו תקופה נהדרת להיות בהוליווד. הגברים הם גברים אחרים הנשים הן נשים אחרות. אף אחד לא זקוק לאף אחד. כל אחד הוא כוכב בפני עצמו. על הרצפה.
הוליווד היא הדמדומים, בין-הערביים. השעה האהובה עליי בה הכול יכול לקרות והכול נשאר אותו דבר תחת פירוטכניקה שונה. כוכב נוסף על הרצפה.
הוליווד תהיי טובה אליי. תני לי מענה למזור. בואי לא נעשה מזה סיפור גדול. הרי זה הזמן שלנו, אי-אפשר לצפות מהם לדבר בשבילנו. ציפיות הן לכריות על הרצפה הקרה עם איזושהי פוזה מפתה.
יש לנו פה ויש לנו רגליים לדרוך על כוכבים ישנים ותעשיות מנוונות שמנוהלות על ידי אפשרויות מצומצמות, סותמות פיות שמניבות כוכבות. על הרצפה. בלי בושה עם הרבה גאווה. עכשיו זה הזמן שלנו.

#2 הוואי וואי וואי

#פוסט_לפוסט_ב_915

#2 הוואי וואי וואי
יום #2 לניסוי אינסטגרם- פוסט לפוסט ב-9:15

הוואי וואי וואי why?
זה חלום. הוואי היא אב-טיפוס של חלום. הוואי זה לא כאן. זה שם. ומה שרואים כאן, לא רואים משם.
אז why not הוואי וואי וואי?
חלום הוא כמו בלון, סופו להתפוצץ. הוואי היא בלון שמן שמן כשברגע שכף רגלי תדרוך שם כמו תהיה המחט שפוקעת את כל האוויר החוצה מהבלון והוא יהפוך לזיכרון של בלון. זיכרון של חלום. אז why הוואי?
למה להרוג את האב-טיפוס. את ה-חלום של החלום. כף רגלי לא תדרוך שם ולא תנפץ את הרומנסה. לא תיפח את נשמתו של ה- אולי. אולי שם זה אהה…אולי כאן זה אבל שם…וואי. הוואי.

#1 בוקר ציורי אחרי לילה רועש

#פוסט_לפוסט_ב_915

בוקר ציורי אחרי לילה רועש
יום #1 לניסוי אינסטגרם- פוסט לפוסט ב-9:15

הבוקר בא לאט
לא רוצה לקום
זרועותיו שלובות
התריס מוגף
הלילה עוד דופק
קובע את אפלוליותו
קורא לי להישאר
אני נכנעת.
אי-אפשר להתנגד לו
עוד דקה עין עצומה
עוד דקה ריח הכרית
עוד שתיים
הלילה אוחז ולא מרפה
ברקים של אור חודרים עיניים
דורשים יקיצה.
חוטים סמויים מושכים עפעפיים
ואני כמו בובת סמרטוט
זה גדול עליי.
הלילה רועש את עקבותיו האחרונות.
הבוקר מצייר את הבלחותיו הראשונות.
עוד דקה חלום בהקיץ.
עוד דקה בוקר ציורי אחרי לילה רועש.

שם את צריכה להיות

איפה היית עד עכשיו?
אולי לא הייתי מוכנה
ועכשיו?
בדרך
בדרך למה?
להיות אפויה
מידת העשייה שלי היא נא. שם את צריכה להיות.
להיות מה?
שלי נא
אני מעדיפה להיות שלי ואז אולי שלך
ומידת עשייה?
מדיום
הבנתי. קצת למודת נסיון אבל עם עסיסיות מרעננת
סליחה?!
מה סליחה?
אנחנו מדברים פה עליי, כן?
לא, אנחנו מדברים פה על איך אני רואה אותך. זאת לא את, זה אני.