נמצאתי. נמצאתי כאן. נמצאתי מתחייבת. מתחייבת למסך הלבן, לאותיות, למילים, לפרצופים בתוך עיגולים (או מרובעים), לציפיות רכות ונעימות ולאלו הדורשות. נמצאתי מחליטה שהשנה היא ה-שנה שבה אני נמצאת, נוכחת ומחליטה, כותבת, יוצרת ומשפיעה. כי די לבטלה, לקפיאת השמרים, לסטגנציה ולחילוף החומרים. רוצה מילים נוקבות, רוצה דם, יזע ודמעות. רוצה להתחייב לעצמי, להתחייב אליכם כדי להוציא משהו מעצמי. אמיתי. החלטתי. למילה, לתמונה, לתשוקה שיובילו אותי השנה-החוצה. החוצה מן הדימוי, מהאינטרס, מהמטאפורה, מתמונת הפרופיל אל עמקי נשמתי או מישורי מחשבתי. הזמן דוחק, השעון מצלצל עוד רגע והפחד יתגבר וישתלט, פתאום שוב יהיה איכפת לי ממה שאומרים ואחביא את המילים, אדחוף אותם פנימה חזק מתחת לעצבים. הפעם זה לא יקרה. נמצאתי כאן.