יש הפסקת חשמל (יזומה, כך נאמר). להפעיל את מפזר החום אי אפשר. אז נכנעתי, יצאתי החוצה, לספוג כמה קרני אור שיחממו את גופי הלבנבן.
לא ייאמן איך פני הדברים משתנים כאשר נותנים למגע השמש לחדור או לעיניים להתרומם מעלה, להתבונן ולהסתנוור מעט מתכלת מחבק ומליטוף דמיוני של כדורים לבנים צמריריים.
(לא) בדיוק מה שאני מקבלת מהמפזר חום. האמת היא שמפזר החום הוא בעיקר מתפקד כתרופה רגעית וכוזבת למכה, כשהשמש והשמיים הם כבר המסקנה והביטחון. הם תמיד יהיו. המפזר חום, לא.