תגית: אהבה

סוכנת כפולה

סוכנת כפולה

מה יש לה להסתיר?
הרי היא חמה, יש לומר, לוהטת.
ממה היא מתביישת?
נראה כאילו היא נחבאת אל הכלים.
רוצה לזרוח אך לאחר מחשבה, מתחרטת.
סוכנת כפולה, מה הסרט?
את עולה כל יום בעוז ורוח,
שמה פס על מה חושבים,
אם שונאים או אוהבים.
את השמש. סביבך חגים.
לכן כל כך מוזר לי כשאת מתחבאת.
את הרי דוגמה. מטאפורה כל כך חזקה.
את צודקת, זה מעייף. לתחזק. לשמר ולסנוור.
אבל אל תסתתרי, שמא כולנו גם נסתתר.
כי כשהדימוי נשבר, מה נשאר.
את כל כך חזקה עד שאת מאירה את האחר.
את הירח. את הכוכבים.
את זו שמאירה את הלילה
(והירח מקבל את כל הקרדיט).
את צודקת, זה שואב, זה מרוקן
אבל אי אפשר שלא,
כשהאור שלך כל כך חזק,
הוא חייב להיטמע היכן שהוא,
להשפיע על משהו או מישהו.
את חייבת לדעת שאת כוח מניע.
לדעת שאת הספק. של הכול.
שנאה. אהבה. קנאה. זיעה.
וקור. כשאת מסתתרת.

אף פעם לא קרוב

תמיד לחפש במקום אחר.
זו מטרה לנקודה. להגעה. לרגיעה.
אף פעם לא קרוב, קרוב מדי, חשוד מדי.
קל. קל מדי. בטוח בטוח ואין בכלל רוח.
אני רוצה לעוף. קרוב. להיות מחוברת במראית עין משוחררת.
ליפול תוך שניה ולקום אחרי יממה.
לפעמים המילים נופלות.
תמיד.
לא מצליחות לגשר על הפער
של חוסר הידיעה וגם.
הידיעה עצמה
מתמוססת
מתקלקלת
כשהדימוי נשבר, מה נשאר.
להישען על נחמה, להתענג על חנופה. לשקוע לתוך משהו מוכר אבל
רק קצת, בעיקר לא. לא מוכר. לא מעודכן. לא מעודן.
גס.
גס זו לא מילה גסה.
גס זו מהות, זו צורה. זו אהבה.

Be a poem

I want to be a poem.
Light as the wind.
Heavy as the next best thing.
I want to be the gap between the words,
between the syllables.
Be nothing in bluffing or be the joke on the block.
Be something.
Be a mark.
Be a spot on your heart.
A period on your page
How does it feel to be the end of everything?
I want to be the noise that you can’t be without.
Be a poem.

מה שיש לי זה הדבר האמיתי

איך זה קרה שהפנטזיה הפכה לדבר האמיתי כשהיא מייצגת את הבלתי אפשרי. איך הפלסטיק התאחד עם החיה, עם היצר. איך הכול (מסתבר שזה לא שגיאת כתיב) כל כך בסדר?
אתם לא מרגישים ריקנות פועמת במעטה של שפתיים חושניות או מבט עובר מצלמה אבל לא חודר נשמה. אני מרגישה שזה סוגר עליי מכל פינה, מכל מדיה אפשרית, אנושית או מסכית. אני יודעת שאני לא מחדשת דבר, רק הבעיה שזה משמש דוגמה לציפייה “נכונה”, “ברורה” ו”הגיונית” לילדים ולנוער ולכל מי שנותן יותר מדי מקום לטרנד, לסביבה, לחברה ולהחלטה שהמלאכותי זה הדבר. זה אני. כי אני זה הדבר. אני זה הכול. הפנטזיה והכישלון. כישלון בצד, למי איכפת, אני חיה בבלתי אפשרי, באזור הדמדומים. יש לי הכול עד שאין לי כלום, כי פלסטיק גם נשבר. אמנם יש לו תוחלת חיים בלתי מוגבלת אבל אין בו שום תועלת. אין בו חיים ואין בו מגע, יש בו רק פנטזיה. פנטזיה למה שיכול להיות אבל לא באמת, כי אם זה היה יכול להיות, זה היה כבר קורה.
ואני דווקא אומרת בואו נהיה איפה שאין, איפה שחסר, נכניס אהבה, יופי, כעס ונחמה ואת הפלסטיק נשאיר למחזור. ובכל זאת, לפעמים אני רוצה לפגוש את הפנטזיה רק כדי לדעת שמה שיש לי זה הדבר האמיתי.