תגית: אשליה

איך הים נראה שונה מכאן
משוח במכחול זהב
חסר תנועה
דומם
ועליו כתמים של דיו
איים מאיימים להתפשט
אך בכל זאת נעימים
חיים בדו-קיום
ואתה משתרע לאין-סוף
ללא גבול
מסנוור ביופייך
מקבל אליך הכול
ומלטף
מתעלס עם האופק עד שיכרון
הכול נראה
יותר
שלם
לא כועס
אפשר לחשוב לרגע שבאמת אפשר אחרת
אבל אני עדיין במיכל סטרילי
רחוקה מכל מגע
מעומעמת מכל צליל
מחזיק אותי קפואה
בפעימה
שבין החי לחלומי
עכשיו נותר לי למלא את חובתי
על האדמה
מול מילות בקשה
לפיצוי
על שעות ללא שינה
על המתנה
המיכל הסטרילי הפך את עורו
מאלוהי ושמיימי
לגוף של תלונות
מועקה
מה תיתן לי בתמורה?

טיפה לבנה ועוד טיפה צהובה יוצרים מציאות חדשה. הפעם אשליה. אולי האיחור והתחושה שאי אפשר להכניס את השרירים, לבלוע את המילים, להבין את העיקצוצים. אלו עקצוצים של אמת שבאה קצת מוקדם מדי אבל עכשיו מסרבת לעזוב. היא רוצה לזרוק את מטלטליה, להשאיר עצמה עירומה, להשיל את עורה. להטביע את חותמה. היא רוצה לכבוש אותך, להכנס לנימי הורידים לגרום לכל כולך לבעבע מבפנים. להתרגש, להתכחש, לא להאמין אבל לרצות לרגע בכל מאודך שתתן את הדין.
היא פה.
ואני תוהה איך טיפה אדומה תשפיע על התוצאה.
(היא תנפץ את המציאות, תאמת את האשליה ותגיד לי יאללה, את לא)