#פוסט_לפוסט_ב_915

הבוקר בא לאט
לא רוצה לקום
זרועותיו שלובות
התריס מוגף
הלילה עוד דופק
קובע את אפלוליותו
קורא לי להישאר
אני נכנעת.
אי-אפשר להתנגד לו
עוד דקה עין עצומה
עוד דקה ריח הכרית
עוד שתיים
הלילה אוחז ולא מרפה
ברקים של אור חודרים עיניים
דורשים יקיצה.
חוטים סמויים מושכים עפעפיים
ואני כמו בובת סמרטוט
זה גדול עליי.
הלילה רועש את עקבותיו האחרונות.
הבוקר מצייר את הבלחותיו הראשונות.
עוד דקה חלום בהקיץ.
עוד דקה בוקר ציורי אחרי לילה רועש.