מיכל סטרילי

מיכל סטרילי
סנג’, קרואטיה

איך הים נראה שונה מכאן
משוח במכחול זהב
חסר תנועה
דומם
ועליו כתמים של דיו
איים מאיימים להתפשט
אך בכל זאת נעימים
חיים בדו-קיום
ואתה משתרע לאין-סוף
ללא גבול
מסנוור ביופייך
מקבל אליך הכול
ומלטף
מתעלס עם האופק עד שיכרון
הכול נראה
יותר
שלם
לא כועס
אפשר לחשוב לרגע שבאמת אפשר אחרת
אבל אני עדיין במיכל סטרילי
רחוקה מכל מגע
מעומעמת מכל צליל
מחזיק אותי קפואה
בפעימה
שבין החי לחלומי
עכשיו נותר לי למלא את חובתי
על האדמה
מול מילות בקשה
לפיצוי
על שעות ללא שינה
על המתנה
המיכל הסטרילי הפך את עורו
מאלוהי ושמיימי
לגוף של תלונות
מועקה
מה תיתן לי בתמורה?

משהו לא מסריח

היום בא קשה, מהבטן.
מהחלק התחתון שלה, צועק לחלק העליון.
נוצר קרע, נוצר מרווח פעימה.
החלק התחתון נע באיטיות מעגלית ואילו העליון רוצה לרוץ, לכבוש יעדים.
החלק התחתון רוצה לעמוד (אולי לשבת), לתהות על קנקנו והעליון רוצה
עוד.
ואני לא יודעת לאיזו תחושה להכנע כי חייבת להיות כניעה כדי לאפשר תנועה.
גם תפאורה של תנועה, תנועה במקום, היא תנועה. אולי לא זו המתבקשת אבל יכול מאוד להיות זו הנדרשת, לעת עתה.
ואני תוהה, אז כנראה כבר נכנעתי לזו התחתונה.
משחררת פעימה, נושמת, יושבת וכותבת ואז חושבת איזה כיף להתמכר למשהו לא מסריח.