תגית: שמש

יש הפסקת חשמל (יזומה, כך נאמר). להפעיל את מפזר החום אי אפשר. אז נכנעתי, יצאתי החוצה, לספוג כמה קרני אור שיחממו את גופי הלבנבן.
לא ייאמן איך פני הדברים משתנים כאשר נותנים למגע השמש לחדור או לעיניים להתרומם מעלה, להתבונן ולהסתנוור מעט מתכלת מחבק ומליטוף דמיוני של כדורים לבנים צמריריים.
(לא) בדיוק מה שאני מקבלת מהמפזר חום. האמת היא שמפזר החום הוא בעיקר מתפקד כתרופה רגעית וכוזבת למכה, כשהשמש והשמיים הם כבר המסקנה והביטחון. הם תמיד יהיו. המפזר חום, לא.

מה יש לה להסתיר?
הרי היא חמה, יש לומר, לוהטת.
ממה היא מתביישת?
נראה כאילו היא נחבאת אל הכלים.
רוצה לזרוח אך לאחר מחשבה, מתחרטת.
סוכנת כפולה, מה הסרט?
את עולה כל יום בעוז ורוח,
שמה פס על מה חושבים,
אם שונאים או אוהבים.
את השמש. סביבך חגים.
לכן כל כך מוזר לי כשאת מתחבאת.
את הרי דוגמה. מטאפורה כל כך חזקה.
את צודקת, זה מעייף. לתחזק. לשמר ולסנוור.
אבל אל תסתתרי, שמא כולנו גם נסתתר.
כי כשהדימוי נשבר, מה נשאר.
את כל כך חזקה עד שאת מאירה את האחר.
את הירח. את הכוכבים.
את זו שמאירה את הלילה
(והירח מקבל את כל הקרדיט).
את צודקת, זה שואב, זה מרוקן
אבל אי אפשר שלא,
כשהאור שלך כל כך חזק,
הוא חייב להיטמע היכן שהוא,
להשפיע על משהו או מישהו.
את חייבת לדעת שאת כוח מניע.
לדעת שאת הספק. של הכול.
שנאה. אהבה. קנאה. זיעה.
וקור. כשאת מסתתרת.

אז הלכנו לנמל תל אביב. שוב. בציפייה לאטרקציה של יום בחירות אבל הבנתי, אין שום אטרקציה ביום בחירות (או בנמל תל אביב). יום בחירות הוא נטול בחירה. השמש קופחת, כולם מיוזעים, רותחים מחום, מחפשים אחר תנועה אבל עומדים במקום. בין הפקקים לחנייה, בין האוכל לשתייה, מחפשים אחר מרווח נשימה כי נגמר הצל- המחסה שמאמת את ההבנה שאין בחירה. שואבים באובססיביות טיפות טעם מה- rebar , כאילו מחלצים מים מאבן והשמש ק-ו-פ-ח-ת. מצלמים פעוטות מחובקים, שותים מיצים של גדולים. מצלמים את עצמם שותים מיצים של גדולים ואני רציתי לצלם אותם אבל לא צילמתי. אולי בחרתי, אולי פחדתי. אולי התייאשתי והמשכתי אבל צחקתי. צחקתי עליהם, צחקתי על עצמי, צחקתי על כולנו. איך אנחנו נעים באותה מחשבה, מחפשים אחר אותו דבר, האם זו בחירה? מנסים להיות כל כך שונים אבל מתנקזים לאותו מקום, באותה שעה עם אותה כוונה אולי עם חזות מעט שונה, מותג כזה או אחר, האם זה באמת משנה? בטח משנה, המסתורין זה הכל. הדימוי, הפנטזיה והאכזבה כשמבינים ששום דבר מזה, זו לא בחירה. אני בחרתי ואתם?