תגית: תכלית

כזאת אני. קשה, לא מפרגנת.
לא מספיק רגישה.
אדישה, יש אומרים.
יא אשכנזייה, יש אומרים.
תחייכי יותר, פעם אמרו.
מאז אני מחייכת יותר מדי.
ואני אומרת, סורי.
אתם לא מכירים אותי.
תהיו שלומי, אולי אז.

מה יש לה להסתיר?
הרי היא חמה, יש לומר, לוהטת.
ממה היא מתביישת?
נראה כאילו היא נחבאת אל הכלים.
רוצה לזרוח אך לאחר מחשבה, מתחרטת.
סוכנת כפולה, מה הסרט?
את עולה כל יום בעוז ורוח,
שמה פס על מה חושבים,
אם שונאים או אוהבים.
את השמש. סביבך חגים.
לכן כל כך מוזר לי כשאת מתחבאת.
את הרי דוגמה. מטאפורה כל כך חזקה.
את צודקת, זה מעייף. לתחזק. לשמר ולסנוור.
אבל אל תסתתרי, שמא כולנו גם נסתתר.
כי כשהדימוי נשבר, מה נשאר.
את כל כך חזקה עד שאת מאירה את האחר.
את הירח. את הכוכבים.
את זו שמאירה את הלילה
(והירח מקבל את כל הקרדיט).
את צודקת, זה שואב, זה מרוקן
אבל אי אפשר שלא,
כשהאור שלך כל כך חזק,
הוא חייב להיטמע היכן שהוא,
להשפיע על משהו או מישהו.
את חייבת לדעת שאת כוח מניע.
לדעת שאת הספק. של הכול.
שנאה. אהבה. קנאה. זיעה.
וקור. כשאת מסתתרת.

בלק פראיידיי. אני מרגישה ל-ח-ץ לקנות לקנות לקנות, מה לעשות? לקנות? זה חזק ממני, זה גובר עליי, משתלט, אוכל אותי ומשאיר שאריות לבאים בתור. אני כגוויה עוברת מחנות אינטרנטית לשנייה, מפריט לפריט למצוא תכלית. למצוא כיסוי הולם לבנות, לעצמי, שלומי לא צריך. אי אפשר אחרת, מה אני פראיירית? אני ישראלית, אין מצב שאני פראיירית. מה אני נראית לכם? הולכת כעיוורת אחרי פירורי פרסומים, מכרסמת במבצעים. מה אני נראית לכם?
אנשים עומדים על חבילות שנערמות על אנשים, שקונים ממחשבים, שנארזים בקופסאות, שחוסמות את הקרקע, את השפיות. אולי זו השפיות, לקנות? אולי זה קצה החוט של הממשות. כי מי אנחנו אם לא חומר. חומר דביק שמדביק אחרים בסיסמאות לאיך לחיות, נכון, לא נכון, עכשיו, אתמול, מחר, אם בכלל. אז מה, הולכים לקנות?

I want to be a poem.
Light as the wind.
Heavy as the next best thing.
I want to be the gap between the words,
between the syllables.
Be nothing in bluffing or be the joke on the block.
Be something.
Be a mark.
Be a spot on your heart.
A period on your page
How does it feel to be the end of everything?
I want to be the noise that you can’t be without.
Be a poem.

אני מחכה שתצא ממך הישועה.
ממך, ממני, מהדף, מהתכלית, מהאפשרות
לדמם לעמוד.
את מי אנחנו באמת מאכזבים?
בצקים קפואים, בצקות בנשמה
זה בלתי נמנע
ממך תבוא הישועה.